אין לך בעולם שכבה שכוחה גדול מכוחם של מורים; ולכוח זה נודעת חשיבוּת-יתר"
(זאב ז'בוטינסקי, 'החינוך העברי', 1903)

ובמה כוחנו?

מורים יקרים בימים אלה אנו מנסחים את חזון בית הספר. התהליך נערך בקרב קבוצות שונות מקהילת בית הספר: מורים, מנהלים, תלמידים והורים.

אלה הערכים הנבחרים שעלו מקבוצות אלה: מקצועיות מסירות מסוגלות אישית –

מצוינות, למידה, שוויון חברתי, בטחון, אהבת הארץ, העצמה אישית, הצלחה אישית, חינוך לערכים, מעורבות קהילתית, משפחתיות, שוויון הזדמנויות, מימוש עצמי, אושר, כבוד, אחריות, גמישות, ערבות הדדית.

כל הערכים האלה מדגימים עד כמה חשוב לכם להעניק לתלמידים את המיטב, עד כמה אתם עוסקים בעבודת שליחות אמיתית שמטרתה להביא את תלמידנו הכי גבוה שאפשר – לא זו לא קלישאה זו המציאות!!! אך יותר מכל הפתיע אך בד בבד לא הפתיע ערך שחזר על עצמו בכל הקבוצות – ראשית הופתעתי מההגדרה של המושג כערך אך אתם התעקשתם.

אהבה – ואתם צודקים!! כי אי אפשר לעשות את מה שאנחנו עושים בלי אהבה, אהבה לעיצוב הנשמות, אהבה לעיצוב הנפשות, אהבה לתהליך המצמיח, אהבה לתחום המקצוע, וכשאני חושבת על זה לא אחת שמעתי ממורות וגם אני על ילדנו הפרטיים המתריסים בפנינו כי אנו אוהבים את תלמידנו יותר כשראו את ההשקעה הרבה וכשאני חושבת על זה אני מבינה שעם זה אי אפשר להסכים אך אפשר לומר שהמשותף לכל המורים בנשמה הוא שפעמים רבות אפשר לחשוד בהם שהם לבטח אוהבים את עבודתם ואת התלמידים יותר ממה שאוהבים את עצמם.

יודעת שאתם לא פועלים כפי שאתם פועלים מתוך הצורך בהכרת תודה, יודעת שפעילותכם נובעת מהלב והנשמה ובכל זאת פעם בשנה מותר לומר תודה על המסירות, המחויבות, האחריות הכבדה, המקצועיות ועל אהבה בלתי נדלית  למקצוע ולתלמידים.

יפית